מדי שנה נאספים על ידי אייסף למעלה מ- 10 מיליון שקלים לטובת הפעילות בישראל, סכום המסייע ליישום מטרות הקרן - פיתוח מצוינות אקדמית וצמצום פערים באמצעות השכלה גבוהה, חלקו נאסף באירוע ההתרמה השנתי.

הפעם התקיים הערב החגיגי במוזיאון תל אביב לאמנות אליו הגיעו, בין היתר, גב' נינה ווינר - יו"ר של כבוד אשר ביחד עם אדמונד ספרא ז"ל ולילי ספרא הקימה את קרן אייסף, מר קרלוס בנעים - נשיא הקרן ורעייתו - ד"ר דארל בנעים, יו"ר הוועד המנהל - ד"ר ורד פדלר קרוואני, מנכ"ל הקרן – מר תומר סמרקנדי , יאיר טורנהיים מנכ"ל קרן ספרא בישראל ובוגרים רבים בינהם  גם מר דניאל בן סימון, שקיבל השנה את אות אייסף לתרומה לחברה.

דניאל בן סימון, דמות מוכרת בנוף הישראלי - סופר, עיתונאי וח"כ לשעבר מטעם מפלגת העבודה נולד בעיר מקנס שבמרוקו ובקיץ 1969 עלה לבדו לישראל.

בשיחה אתו, מספר בן סימון בדרכו החביבה והמלאה הומור: "סיימתי את התואר הראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה שם שימשתי גם כיו"ר אגודת הסטודנטים. בסוף התואר החלטתי לממש חלום ישן שליווה אותי כל חיי וללמוד עיתונות לתואר השני. שמחתי הייתה גדולה כשהתקבלתי ללימודי תואר באוניברסיטת בוסטון אך היא פחתה מיד כשהבנתי שעלות הלימודים השנתית נעה בין 18,000 – 20,000$ סכום שמבחינתי היה דמיוני".

ואיך הצלחת להשיג את הסכום הנדרש?

"במסגרת תפקידי כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה (מלבד יו"ר אגודת הסטודנטים היה גם פעיל באותן שנים בתנועת 'ציונות למען שוויון' וכיהן כחבר הנהלת ארגון 'אג'נדה'), התיידדתי עם נשיא האוניברסיטה דאז – מר גרשון אבנר – איש מפא"י ולשעבר מזכירה של גולדה מאיר. סיפרתי לו על הבעיה הכספית שעמדה בפניי ואז הוא הסכים להפגיש אותי לשנייה (ממש 'אמבוש') עם הגב' נינה ויינר, מייסדת קרן אייסף שאמורה הייתה להגיע לביקור באוניברסיטה. עמדתי ליד דלתו של הנשיא וכשיצאה נינה ויינר, אישה אצילית, אלגנטית  ומרשימה היא אמרה לי: 'אני מצטערת, אני בדרכי לשדה התעופה, לא אוכל לשוחח אתך, המונית מחכה לי למטה'. המשכתי ללכת אחריה – צריך להודות שבזכות היותי יו"ר אגודת הסטודנטים נשארו לי 'סימנים של מרפקים', ועליתי אחריה למעלית. משרדי הנהלת האוניברסיטה אמנם היו בקומה גבוהה מאוד אך מעולם הירידה במעלית לא נראתה לי מהירה כל כך. סיפרתי לה שהתקבלתי ללימודים בבוסטון ובינתיים עיניי חיפשו בבהלה אחרי כפתור העצירה, להמציא תקלה פתאומית. לא מצאתי! המשכתי ללכת אחריה כשאני מנסה להסביר לה את הבעיה הכספית שעמדה בפניי ולבסוף כשעמדנו ליד דלת המונית הפתוחה היא אמרה לי 'תן לי סיבה אחת שתשכנע אותי להעניק לך מלגה."

מה אמרת?

"האמת היא שאינני זוכר במדויק אבל התחלתי את נאום השכנוע בכך שאני רוצה להיות עיתונאי. ככל הנראה הייתי מספיק משכנע, מה עוד שהבטחתי לה – הבטחה בה אני עומד עד היום – שאקדיש את זמני ומרצי לחברה בישראל. בסופו של דבר היא נתנה לי את מספר הטלפון שלה בניו יורק וכך התקבלתי לאייסף, קבלתי מלגה כעמית קרן אייסף ומאז נשארתי נאמן לקרן ולנינה ויינר.", הוא אומר.

"את המעורבות החברתית התחלתי עוד בארה"ב בשבתות לסטודנטים, בכתיבת טקסטים וניוזלטר, בהרצאות ועוד. כשנינה קוראת לי לדגל – אני מתייצב מיד. ומקווה שאני לא מאכזב אותה".

עם סיום לימודיו החל בן סימון את דרכו כעיתונאי בעיתון 'דבר', 'הארץ' ברדיו ובטלוויזיה, לאורך כל עשייתו הציבורית עסק בקידום נושאים חברתיים וייצוג מיעוטים בתקשורת. בן סימון כיהן כחבר בכנסת ה- 18 וכיושב ראש סיעת העבודה.

"כאיש ציבור הייתי ואני עדיין פעיל חברתי. כחבר כנסת ארגנתי אירוע במשכן לכבוד אייסף ובכלל – אני עדיין מרגיש 'חייל' של הקרן, תמיד מוכן לכתוב מאמר, להרצות, להופיע ולספר על פעילות חברתית".

עד היום יצאו לאור חמישה ספרים פרי עטו ושני ספרים בעריכתו. ספריו זכו לתהודה ציבורית רבה והשפיעו על השיח בחברה הישראלית סביב אתגריה הפוליטיים והחברתיים. ספרו האחרון, "המרוקאים", מציג באמצעות עדות אישית ומרתקת את סיפור הגירתה של קהילה שלמה לישראל.

בן סימון הוא חתן הפרס ע"ש בוריס סמולר של ארגון "הג'וינט", חתן "פרס סוקולוב" לתקשורת וחתן "הפרס לעיתונות" של ארגון "בני ברית".