בעידן בו הכל קורה מהר יותר מתהליך הנשימה קשה שלא להתנהל עם יומן. יומן אמיתי, מסודר, עם תאריכים וצבעים שונים, אולי אפילו מדבקות כדי להפיק בו חיים. אני אחת כזאת שמתכננת הכל חודשים לפני. תורים לרופא, סדנאות, הופעות, הרצאות וגם כמובן את מפגשי אייסף שמסומנים ביומן עוד מהיום הראשון של התוכנית. אף אחד לא הכין אותי שביום אחד בהיר לכל אלו לא תהיה משמעות, שלזמן לא תהיה משמעות. פתאום את מקבלת הודעות שהמפגש בוטל, שהרופא בבידוד, שכל האומנים האהובים עלייך עוברים להופיע בלייב דרך מסך בלי קהל. קורסים שלמים עוברים לתוכנת הזום ושישי אייסף גם הוא. אז לא, לא תכננתי שכל החיים שלי ישתנו ברגע אחד, שהאדמה מתחת לרגליי תישמט בצורה שכזו. 21:00 בערב הפכה לשעה האהובה עליי כי זה הרגע בו ראש הממשלה שופך קצת אור על אי הודאות ומנחה עוד הנחיה. לפתע אני יכולה לנשום לרווחה כי יש הוראה חדשה ואולי גם קצת פואטיקה " אהבה זה ריחוק". הגעגועים לאבא וסבתא שאסור להתקרב אליהם כי הם בקבוצת סיכון גבוהה, הכמיהה לבן הזוג שלא ניתן להיפגש עמו כי הוא שומר על בתי החולים ובא במגע עם יותר מידי אנשים והדאגה לאמא ואחותי הקטנה למרות שאנחנו חיות באותה דירה. אך לצד הגעגועים והקשיים נפשיים קיים גם קושי כלכלי רב שחייב לדבר גם עליו. איננו נבחרנו לקחת חלק בתוכנית אייסף רק משום שראו בנו יכולות מנהיגות נפלאות אלא בעיקר מצבנו הכלכלי וסיפור חיינו שמקשה עלינו לפרוץ את תקרת הזכוכית. כסטודנטים בתוכנית ,הקרן עוזרת לנו להגשים חלומות, ללמוד את כאוות נפשנו ולעשות הכל כדי לצאת מהמעמד אליו נקלענו בחיים. בתקופה זו, בה מאות אלפי אנשים מפוטרים מעבודותיהם, יוצאים לחופשות ללא תשלום וחותמים דמי אבטלה קשה שלא לדאוג. במיוחד שרובנו מצליחים להתקיים בזכות כספי המלגה של אייסף, בין אם הכסף שאנחנו מקבלים עובר לשכר הלימוד ובין אם אנחנו משתמשים בו על מנת לעשות קניות. אנחנו זקוקים למלגה כי בזכותה יש לנו הקלה, מרווח לנשימה והקורונה כפי שכולנו יודעים פוגעת בדרכי הנשימה, מילולית. אך יחד עם זאת, הקרן לא נטשה אותנו. הקפידו להסביר לנו שהפעילות תתקיים כרגיל, הן הפרויקטים והן המפגשים. אנחנו מקבלים אך אנחנו גם נותנים בחזרה, כמו בכל שאר השנה. הוסבר לנו היטב שהקרן תעשה הכל כדי שהעתיד שלנו לא יפגע ולכן אני כל כך שמחה שאני חלק מהמשפחה הכי מחבקת בעולם ( אבל במרחק של 2 מטר כמובן). לסיכום, אקווה שאת הפסקה הבאה אכתוב בפארק כשאני נושמת לרווחה אוויר נקי מחיידקים המאיימים על האנושות כולה. אקווה שאפגוש את חבריי למלגה מבעד למסך, אקווה שאוכל לחבק את החניכות שלי בחוזקה ולצחוק איתן על כל התקופה. אקווה שאוכל להגיד אני שרדתי את הקורונה וגם את כל המשבר הכלכלי אחריה. אקווה לעתיד טוב.