סיפורם של אלי אלעזרא ואחותו מרגלית ברכה אלעזרא , סיפור של למידה, הצלחה, נתינה, יכול לשמש השראה, לכל מי שנמצא בתחילת לימודיו, מתקשה לעמוד במעמסה, לעתים מתייאש, לעתים מהרהר על הפסקת לימודיו ושינוי כיוון.
מרגלית ברכה-אלעזרא, כיום יו"ר הקרן שהקים אחיה איש העסקים אלי אלעזרא לפני כ-15 שנה. "נולדנו באשקלון בשכונת אפרידר למשפחה דתית מיוצאי מרוקו. בשנות ה50-60 זאת הייתה שכונת מצוקה, מאוכלסת אנשים קשי יום, נערים בסיכון, עולים חדשים ועוד. יחד עם זאת צמחו מהשכונה הזאת גם מהנדסים, עורכי דין, אנשי עסקים, כמו אלי שמשמש דוגמה חיה להצלחה – כנגד כל הסיכויים", היא מספרת. ניתן להבחין בהערכה הרבה מרגלית רוכשת לאחיה בדוברה עליו.
"אלי היה אמפטי מגיל צעיר, הנתינה שיחקה חלק חשוב מחייו ומגיל צעיר היה מודע לפערים העצומים שבחברה. הוא סייע לילדים חלשים עוד בהיותו נער ובגיל מבוגר יותר ייסד את איגוד הסטודנטים באשקלון והיה פעיל בשיקום שכונות."
אכן אלעזרא איש עסקים בולט החולש אל תחומי הנדל"ן, הרכב והבטוח ושמו מככב מדי שבוע בעיתונות הכלכלית כסיפור הצלחה. הוא בעל "קבוצת אלעזרא" שהוקמה כ"אלעזרא יוזמה והשקעות" והיא כוללת בין היתר את חברת "אפרידר", את חברת הליסינג "אלבר" וגם "הכשרת הישוב – אחזקות ובטוח" אותה רכש בשנת 2006 ממשפחת נמרודי.
על מסלולה – לצד אחיה מספרת מרגלית ברכה-אלעזרא בצניעות: "למדתי בסמינר והתחלתי את דרכי כגננת, לאחר מכן התקדמתי כיועצת חינוכית – תואר שני. לפני שנתיים יצאתי לגמלאות אך גם לפני כן עמדתי בראש הקרן מיומה הראשון.
"אלי סיפר לי על רעיון הקמת קרן משפחתית, חשבתי שזהו רעיון מבורך ואכן הקים את קרן אלעזרא לסיוע לנזקקים וגייסנו סביבנו אנשים טובים שמוכנים לסייע לזולת. אנחנו מתמקדים ברווחה, במצוקות נקודתיות, אנשים שנופלים בין הכיסאות. לא מזמן סופר לנו על מקרה קשה של אישה המחוברת למכונת חמצן – כמו נחמה ריבלין ז"ל. היא אינה מסוגלת לשלם את חשבונות החשמל בגלל הצריכה הגבוהה של מכונה כזו וכמובן נענינו ברצון. חשוב לי לציין שמלבד פעילות הקרן אלי תרם מהחברה הכלכלית שלו להקמת היכל התרבות באשקלון, למרינה המפוארת של העיר וכן לבית החולים ברזילי, ובכל אחת מחברות בקבוצה שלו יש קרן תרומות נפרדת. כאמור הנתינה היא בדמו..." היא אומרת בסיפוק.
כיצד נוצרה השותפות עם קרן אייסף?
"עוד בבית הספר הובחן אלי כילד מחונן. אני זוכרת שבילדותנו בשכונת אפרידר הייתה מגיעה לביתנו מדי שבוע מונית שהסיעה אותו למכון ויצמן שם למד בקורסים מיוחדים למחוננים. מאוחר יותר הלך ללמוד באוניברסיטה ראיית חשבון וגם משפטים ואז נתמך על ידי קרן אייסף. אני אמנם לא נתמכתי על ידי הקרן כי קבלתי מלגות אחרות אך בזכות אחי, כעבור 30 שנה מסיום לימודיו יצרנו קשר עם הקרן ומאז – כבר עשר שנים - אנחנו משתפים פעולה וגאים על כך. הקמנו באשקלון את תכנית "גשר לאקדמיה". בתחילת כל שנת לימודים אנחנו נכנסים לאחד מבתי הספר התיכוניים באשקלון, מגייסים את המנהל ובוחרים את המחנכים מיוחדים בבית הספר. יחד בונים כיתה מיוחדת של כ-30 תלמידים מרקע סוציו-אקונומי שאינו מאפשר להם לנצל את הפוטנציאל שלהם. קרן אייסף בשיתוף עם ארגון פר"ח, מצרפת לכל תלמיד חונך אישי המגיע אליהם פעמיים בשבוע לשיעורים פרטיים של שעתיים. אלה לא רק שיעורי חיזוק בלימודים אבל גם ליצירת קשר אישי עם התלמיד – קשר שלא פעם מתקיים לאורך שנים. השנה אנחנו פועלים בתיכון "מקיף ב' שהוא תיכון דתי, בכיתות י', י"א ו-י"ב. אנחנו מקיימים קשר רציף עם התלמידים, עוקבים אחרי הציונים שלהם. בין התלמידים שלנו יש רבים מיוצאי הקהילה האתיופית אותם צריך לדובב במיוחד. הסטודנטים החונכים משתתפים בסדנה שמלווה אותם ומלמדת אותם כיצד ליצור קשר עם תלמידים החשים זרות, אינם נותנים אמון ולדוגמה נמנעים מקשר עין. חשוב לנו גם שהסטודנט החונך יהיה דמות קבועה ושלא ישתנה במשך שלוש השנים של הקורס. הלמידה הרצינית באה באופן טבעי לאחר שהקשר חונך-תלמיד מתחזק כי הדברים הנלמדים מחלחלים עם הזמן. כבר בסיום השנה הראשונה, בישיבות הצוות אנו עדים להתקדמות משמעותית."
בימים אלה מרגלית ברכה-אלעזרא מצפה בכיליון עיניים לתוצאות בחינות הבגרות של התלמידים "שלה" שסיימו את לימודיהם השנה – ומקווה ששוב ההשקעה והאמונה תניב פירות.
